פסק-דין בתיק ת"א 233-09-09

1.         בפני תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעת בגין אי החזרת מיכלי פרי, אותם השכיר לנתבעת כמפורט בהסכם השכירות- נספח א' לתצהירו (להלן: "ההסכם"). בהתאם להסכם, השכיר התובע לנתבעת, שהינה אגודה חקלאית המפעילה  בית אריזה וקירור לפירות, 1102 מיכלי פרי. השכרת המיכלים על פי ההסכם, הייתה לתקופה שבין 8/05-6/06.

            לטענת התובע, בתום התקופה, החזירה הנתבעת כמות של 753 מיכלים בלבד ונותרה חייבת 349 מיכלים אשר לא הוחזרו. עוד הוסיף התובע , וטען בכתב התביעה, כי מתוך המיכלים שהחזירה הנתבעת, 48 מיכלים היו מיכלים שניזוקו. 

            לאור האמור, טען התובע כי על הנתבעת לשלם לו: סכום של 122,150 ש"ח בתוספת מע"מ- בגין 349 מיכלים בשווי של 350 ש"ח כל אחד, כמפורט בסעיף 5 להסכם. בנוסף, תבע התובע סכום של 119,436 ש"ח בתוספת מע"מ בגין דמי שימוש במיכלים שלא הוחזרו וששווים לא שולם מהמועד שבו היו צריכים להיות מוחזרים ועד מועד הגשת התביעה. דמי השימוש חושבו על פי סכום של 65 ש"ח בתוספת מע"מ, כקבוע בסעיף 6 להסכם.

            לטענת התובע, בהחזקת המיכלים על ידי הנתבעת ואי החזרתם יש משום עשיית עושר ולא במשפט. לחילופין טען התובע, כי יש לחייב הנתבעת בדמי שימוש ראויים בגין החזקת המיכלים. התובע הוסיף לחילופין, כי בהותרת המיכלים בחזקתה ביצעה הנתבעת עוולת הסגת גבול במיטלטלין, אשר גרמה לתובע נזקים בגין מניעת שימוש ורווחים כתוצאה מאי יכולתו להשכיר את המיכלים שלא הוחזרו. לחילופין, הוסיף התובע כי המדובר בעוולת עיכוב שלא כדין או גזל.

2.         הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי כל המיכלים נשוא ההסכם הוחזרו לתובע ולפיכך יש לדחות התביעה.

עוד טענה הנתבעת, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר וכי שיהוי זה פגע באמצעים לניהול הגנתה ובציפיותיה הלגיטימית.

מטעם התובע, העיד התובע. מטעם הנתבעת העיד מר אלחנני (להלן: "אלחנני"), שהיה במועדים הרלוונטיים מרכז המשק אצל הנתבעת.

דיון :

3.         בראשית הדברים, אציין כי למרות החלטתי מיום 14.6.11 על פיה הייתה אמורה הנתבעת להמציא אישור רפואי כתנאי לשמיעת העד (אלחנני) מטעמה (שכן העד לא התייצב למועד דיון ההוכחות שנקבע), לא הומצא האישור הרפואי עד היום. בעניין זה אבהיר, כי לנתבעת ניתנה הזדמנות להמצאת האישור הרפואי גם בדיון מיום 6.7.11 וכן הזדמנות נוספת בדיון מיום .14.7.11 . אולם למרות הזדמנויות אלו ולמרות חלוף כל המועדים שנקבעו, לא הומצא עד היום האישור הרפואי המעיד על הטעם אשר מנע מהעד מטעם הנתבעת להתייצב למועד ההוכחות המקורי שנקבע. לאור האמור, מן הראוי היה שתצהיר הנתבעת יוצא מן התיק והעד מטעמה לא ייחקר על תצהירו. מתוך אמון שנתן בית המשפט בדברי ב"כ הנתבעת, אשר הבטיח בכל מועד ומועד שצוין, כי האישור יומצא תוך מס' ימים, נחקר אלחנני על תצהירו. התנהלות זו של הנתבעת אינה מקובלת, בלשון המעטה, והעובדה שעד היום לא הומצא האישור יש בה כדי להעיד, לכאורה, כי לא היה טעם המצדיק דחיית מועד הדיון שנקבע ליום 14.6.11. למרות האמור, ומאחר שממילא הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה וההכרעה לעניין גובה הסכומים בהם יש לחייב את הנתבעת הינה עניינית בהתייחס למספר המיכלים אשר שוכנעתי כי לא הוחזרו, ,אדון בראיות אשר הוצגו בפני והתנהלות הנתבעת תבוא לידי ביטוי בהוצאות שיפסקו.        

4.         עוד ופתח הדיון אציין כי לא מצאתי ממש בטענת השיהוי שהעלתה הנתבעת.הרי עפ"י תצהירו של אלחנני עצמו בסעיף 6- כבר במהלך שנת 2006 פנה אליו התובע בטענה, כי לא כל המיכלים הוחזרו. המיכלים היו אמורים להיות מוחזרים כאמור בהסכם, בסוף העונה המסתיימת ב- 6/06. לפיכך ברי כי הפניה אשר נעשתה באותה שנה הוגשה במועד, וכי כבר מאז יכלה הנתבעת לדעת על דרישת התובע להשבת המיכלים וכבר מאז יכלה לפעול לאיתור המיכלים , או המסמכים הרלוונטיים המצביעים על השבתם לתובע. 

            העובדה שמכתב בא כוח התובע נשלח רק ב- 24.2.08 אינה מצביעה על כך שהמדובר בהשתהות שכן וכאמור, התובע עצמו, פנה לנתבעת בעניין עוד קודם לכן. בכל מקרה לא מצאתי בהשתהות הנטענת עילה לדחיית התביעה. גם פניית בא כוח התובע נעשתה בסה"כ שנה וחצי לאחר המועד להחזרת המיכלים, כשהמסמכים והאסמכתאות היו אמורים היו להיות בתקופה זו עדיין בידי הנתבעת.

5.         משהנתבעת הודתה, כי קיבלה את המיכלים בשכירות, הרי שטענתה כי החזירה אותם במלואם הינה טענת הודאה והדחה. אציין כי אין לקבל את טענת הנתבעת כאילו לא הודתה שקיבלה את המיכלים. בסעיף 2 להסכם הודתה הנתבעת במפורש כי החתימה על ההסכם מהווה אישור על קבלת המיכלים. מספר המיכלים מצוין מפורשות במבוא להסכם.

טענתה של הנתבעת בעניין זה, לא רק שלא נטענה כלל בתצהירה (אלחנני לא טען כי לא קיבל 1102 מיכלים כפי שנרשם מפורשות בהסכם), אלא אף נטענה על דרך הסתם בסיכומיה. המדובר בהרחבת חזית שכן בכתב התביעה ובתצהיר לא הכחישה הנתבעת קבלת המיכלים במספר כאמור.

זאת ועוד, ב"כ הנתבעת הצהיר מפורשות בדיון מיום 8.7.10 כי הנתבעת קיבלה את המיכלים:  " אנו מאשרים כי קיבלנו 1102 מיכלים וטוענים כי החזרנו את כל המיכלים".

 לאור האמור, אין לקבל את הטענה כאילו הנתבעת לא קיבלה לידיה 1102 מיכלים של התובע.

            טענה של "הודאה והדחה", הינה טענה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בגינן סבור הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב כגון דא, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" כנטען על ידו (ראה א' גורן ספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית בעמ' 82).

            משמעות קבלת הטענה של "הודאה והדחה", היא כי במידה וכפות המאזניים נותרות מעוינות בסופו של ההליך, יזכה התובע בתביעתו (רע"א 3592/01 עזבון המנוח סימנטוב מנשה ז"ל ואח' נ. ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ ואחרים, פ"ד נה (5) 193).

            ההצדקה להעברת הנטל במקרים כאמור היא מהסיבה שקל יותר להוכיח טענה "חיובית" מאשר טענה שלילית (ע"א 7303/01 עסאף נ. מנהל מקרקעי ישראל פ"ד מ"ז 2 (847).

            משהודתה הנתבעת כי קיבלה את המיכלים והסכימה כי על פי הסכם השכירות היה עליה להשיבם במלואם לידי התובע, ומשקיימת מחלוקת לעניין מספר המיכלים שהושבו לתובע, הרי שהנטל להוכיח החזרת כל המיכלים מוטל על הנתבעת.